אם נעצור לרגע את מרוץ החיים השוטף וניתן מבט מתחת למעטה היומיומי של ככה זה. אלו החיים.. שורדים.. רצים.. נבחין כי אנחנו ורק אנחנו יוצרים את מציאות חיינו. הופס טעות. לא אנחנו אלא כל אחד לחוד יוצר את מציאות חייו. אני יוצרת את מציאות חיי. ואת יוצרת את מציאות חייך. כן כן.
גם אם נאשים עד מחר את השכנה ואת החברה, את הילדות ואת התכונות , את המציאות, אפרופו מציאות, את הנסיבות וגם את האוטובוס. ונסיים באמירה אז זהו מה אני אעשה?
נכון מה שקורה הוא מלמעלה. אבל ההסתכלות שלנו היא תקבע את הסיפור. קחו את הבעיה, את הקושי, את הניסיון, את ההתמודדות, את האתגר, את ההזדמנות, זה יעבור, זה חלק מ.., זה טבעי, זה בסדר, זה בסדר גמור,
אין מה לדאוג.
או שתיקחו את הילד הבעייתי, המופרע, חסר הגבולות, השובב, המאתגר, האנרגטי, הפעיל, החברותי, המלא שמחת חיים, היצירתי, הילד שיגמור את המסגרת הבית ספרית הוא יפרח.(לפעמים אומרים עליו היפראקטיבי, ולא הנירולוג, אבל אני לא נכנסת לסוגיה)
אז תגידו לי אנחנו לא יוצרים מציאות? ואותה יצירה תיצור לנו את ההרגשה.
היא ורק היא. האוטובוס שפספסנו לא יצור אכזבה. לא.
ההסתכלות תיצור את ההרגשה. תמיד אני יוצאת מאוחר (אשם). מעצבן (תסכול). מה עושים עכשיו (לחץ). משמיים (רוגע). לא נורא (אדישות).
ואותה הרגשה תניע לפעולה. הנה יצרנו את ההרגשה. ומאותה רק אותה מההרגשה נוצרה פעולה. והנה נוצרה לנו מציאות. מדהים אנחנו קובעים ובוחרים איך להרגיש! אנחנו יוצרים את המציאות! אנחנו בוחרים היום אם יהיה לנו נחמד, כיף או מדהים. או סיוט, כישלון או חידלון. במה זה תלוי? בהסתכלות.
באו נתחיל להסתכל שונה, ונדע שאחריות ההסתכלות היא עלינו בלבד. לומר לעצמי משהו חיובי במקום השלילי שקופץ מיד. זה יוצר מציאות אחרת מדהימה.
